<h1>ריבב"ן — שבת</h1>
<h2>דף כה.</h2>
[שבת ע"ד ע"ב] התולש את הכנף. נוצה גדולה מכנף עוף חי. והקומטו. לאחר שתולשו חותך ראשו שהוא דק וראוי להניח בכר וכסת. ולצד זנבו שהוא קשה. מורט שערו מכאן ומכאן. והקנה שהוא הקשה צריך לו למלאכה. לפיכך חייב משום ממחק. חייב שלש חטאות. משום תולש. כשתולשו מן הכנף, ותולש תולדה דגוזז. משום מחתך. דקפיד לחתוך עד מקום הראוי. משום ממחק. אותו שיער שהוא מורט מן הקשה. נראה לי דמאן דשחט עופא ביום טוב יפנה מקום הנוצה, ולא יתלוש אלא יכוף הנוצה, ואם נתלש נתלש, דדבר שאינו מתכוין הוא. אבל לכתחילה לא, (דתולש) [דתולדה] דגוזז היא. והכי מוכח בבכורו' פ"ג [כ"ד ע"ב], דתנן התם כנגדו ביום טוב מותר, למ"ד עוקר דבר מגידולו ואסור, הכא שרי משום דעוקר כלאחר יד הוא כשיכוף הנוצה ונתלשת. ולמ"ד טעמא משום דדבר שאינו מתכוין מותר, אם כשכופף נתלשת שרי. אבל לתלוש לכתחלה אסור. אע"ג דבתלישת שיער יש להקל אפילו לתלוש השיער ולהניח [השיער] במקומה, משום דאין דרך גזיזת שיער ביד אלא בתספורת או במספרים. אבל נוצת העוף, דאורחיה ביד כדאמרינן הכא התולש את הכנף חייב משום גוזז, אסור.
<h2>דף לג:</h2>
[שבת קי"א ע"א] מחמץ. בשירי מנחה דכתיב לא תאפה חמץ. אפייה בכלל היתה ולמה יצתה, להקיש אליה לומר לך מה אפייה מיוחדת שהיא עבודה וחייבין עליה בפני עצמה, אף העורך והלש. והכל מודים שאם לש זה בחימוץ ואחר כך בא זה וערך [ואחר כך] בא אחר ואפה כולם חייבים. במסרס אחר מסרס. זה מיעך ובא אחר וכרת חוטי בצים, חייב זה בפני עצמו וזה בפני עצמו. על הכורת. גידין חייב, שאינן נתוקין לגמרי [אלא] חתוכים ותלויים בכיס. על נתוק. לגמרי. לא כל שכן.
<h2>דף לו.</h2>
[שבת קמ"ה ע"ב] אלא לעדות אשה. להתירה להנשא שמת בעלה. לעדות בכור. שנתנו לו בכור לכהן בלא מום ואירע בו מום ביד כהן, וחשידי כהנים להטיל מום בבכור, ואינו נאמן לומר מום זה נפל מאליו וצריך להביא עדים. ואמרינן בבכורות [ל"ו ע"א] דאפילו אשה כשרה לעדות זו.
<h2>דף נה:</h2>
[שבת ס"ה ע"ב] ועביד להו מקואות. בימות הגשמים, שלא יהיו טובלות בנהר, שמא ירבו עליהם מי גשמים, שאין מי גשמים מטהרין בזוחלין שבאין ורצין, אלא [צריך] שיהיו נקוין ועומדין. דכתיב [ויקרא י"א] אך מעין ובור מקוה מים, מעין מטהר בזוחלין ואין מקוה מטהר בזוחלין. ממיעוטא דאך משמע [הכי]. ומפצי. מחצלות. בימי תשרי. מפני הטיט, דלא ליהוי חציצה ברגליהם, לפי שהנהרות מתחסרים בקייץ ועושין טיט לשפתו.
